ימיםהחזרה לשגרה  כרוכים בהתרגשות , חששותולחץ.  ישנם הורים שבשלם אחרי החגים היאסאגה של תקשורת עם בית הספר לגבי התנהגויות שליליות  של הילד, דיונים אינסופית לגבי התנהלותבוקר/ערב . הכנת שיעורים , קיום מטלות ובכלל.   תחושת עומס מעיקה בגין תחושת האחריות שעליהם לקחת עבור הילד שלא עושה אתמשימותיו, או שלא עושה אותם מספיק טוב.   כך או אחרת , תחושות אלה מביאות את הבית להתנהל במין מתח תמידי , הכוללשאלות חקירה קבועה  כגון: עשית שיעורים? מהזה ההודעה שקיבלתי מהמורה? למדת למבחן? וכו'

המאמרמתמקד בנושא האחריות על הלמידה, של מי היא אמורה להיות ואיך ליישם את זה בבית.

נושאהאחריות שייל לעולמות התוכן החל מגיל צעיר מאוד: צחצוח שיניים, סידור המשחקים וכו'.

אז ממההכול מתחיל?

לעיתיםקרובות ואצל הרבה משפחות נושא בית הספר סובב סביב בעיות וקשיים בהכנת שיעורי בית,הכנת מטלות, למידה למבחנים, התנהגות בכיתה וכו', כך שהרבה פעמים מוסד חינוכי  על מטלותיו הופך את הבית לשדה קרב.

לרובמדובר על קושי של ההורה לשחרר את הילד לעצמאות ואחריות על נושאים הקשורים לילדעצמו. לעיתים הילד מהווה מעין '' כרטיס ביקור'' של ההורה  וככזה , ההורה חייב שהכל יהיה בסדר. העניין שזהמשהו שלא צריך להיות באחריות ההורה, , ההורה מכניס את הילד ללחץ כדי שהילד יעמודבציפיות, הלחץ לא חייב להתבטא במילים מלחיצות , טון דיבור, שפת גוף וכו' יכולה להביא להידרדרות  באווירה בבית.

עיקריהמחשבות שמטרידות הורים עם החזרה לשיגרה:

מהיגרום לילד להכין שיעורים לבד תוך המנעות ממאבקי כוח וריבים?

מהעושים אם ילד משקר  על שיעורי בית או מבחןשיש?

איךלגרום לילד לא להפריע בכית?

איךלגרום לילד למקד את הקשיים ולהתמקד בביצוע המטלות?

איךלגרום לבוקר להיות יותר נעים כיוון שכל בוקר הוא סגת אי רצון לחזור לבית הספר?

מהלעשות שיש התנהגות בריונית בבית הספר שמופנית כלפי ילדכם או שהוא נוהג בה כלפיאחרים?

ואוליהכי חשוב: איך לגרום לילד לשתף פעולה על מנת לעלות את ערכו ודימוי העצמי , ובמקביללהעלות את המוטיבציה שלו ואחריותו בכל הנוגע ללמידה.

משרדחקירות שלום, כיצד אוכל לעזור

ילדכםחזר מבית הספר, עכשיו סיים את לימודיו, ואתם בעבודה או בבית , הוא נכנס הביתה,זורק את התיק ואז השאלות נורות לכל עבר:

איךהיה? השתתפת בשיעור? התנהגת יפה? עם מי שחקת? במה שיחקת? יש שיעורים? מתי המבחן?כמה קיבלת במבחן? כמה קיבל החבר שלך במבחן? מתי יש עוד מבחנים? מתי צריך להגישעבודה?

ועכשיודמיינו.....

אתעצמכם מגיעים לעבודה. עוד בוקר מתחיל. רק פתחתם את הדלת של המשרד והבוס שלכםמתחיל:

מתיהדו''ח יהיה מוכן? אתה מוכן לפרזנטציה? כמה סחורה מכרת אתמול? איך אתה ביחס ליעדיםשהצבנו לפניך? מתי תגיש את המאזן הרבעוני? למה אני צריך לקבל תלונה עליך מלקוח?למה כל בקשה שלי צריכה להיאמר כמה פעמים?

לאנעים...

תחושתילדכם, תחת עינכם הבוחנת כל צעד ותגובה, כל ציון וכל הערה, לא עושה את מה שאתםרוצים שיהיה, ככה לא תצליחו ''לחבר'' את הילד ולדרבן אותו ללקיחת אחריות על עצמו ,על שיעורי הבית שלו ועל ההתנהגות.

שחררו....

ממקוםשל לחץ. של התבוננות בילדכם  אשר רובץ ולאאוסף את עצמו  ומקוצר זמן וסיבות אחרות ,הורים רבים נוטים לעשות את השגיאה הנפוצה ומתחילים לנדנד , ללחוץ, לשפוט ,להטיףובעיקר , לקחת אחריות על בית הספר, על השיעורים ועל המטלות במקום הילד.

בשבילשילד ייקח אחריות  אתם צריכים לשחרר מהצדשלכם.

הדאגהלשיעורים צריכה להיות שלו

הדאגהלתגובת המורה צריכה להיות שלו

הכישלוןשל המבחן שאליו לא למד צריכה להיות שלו.

כל עודאתם עושים  את המטלות או דואגים שהוא יעשה –האחריות שלכם ולא שלו.

אז איךמשנים?

1.      הימנעותמעונשים-  אם הילד לא הכין שיעורי בית, לאנותנים לו עונש, הילד לא לומד מזה לקחת אחריות, הוא לומד מזה איך לתחמן אתכם כדישלהבא לא תתפסו אותו עליכם לתת לו לחוות תסכול ואכזבה מהתנהלותו, קוראים לזה :כאבי גדילה.    למשל: מכתב מהמורה על איהכנת שיעורים, אפשר לדבר  אתו  על משמעות המכתב, על ההרגשה שלו בקבל המכתב,האם מכתב הערכה מעורר בו אותם תחושות? ומפה , להבין יחד עם הילד איך מייצריםמציאות  עליה הוא לוקח אחריות כדי להגיעלתוצאות רצויות עבורו.

2.      שיחה ותיאוםציפיות- שיחה אינה חד צדדית, שיחה אינה הטפת מוסר, הלקאה או ביקורתיות. שיחה היאהקשבה, והבנה סובייקטיבית של האחר. קחו את זה בחשבון  אם אתם מבקשים שילדכם יקשיב לכם .  כשיש שיחה שיש בה הקשבה והבנה  תהיה הבנה באשרלאופן בו יתנהלו הדברים מעכשיו.  אתםמסבירים לו שאתם עובדים קשה  ולא צריכיםלהיות המזכירה של הילד . מוודאים שהוא מבין שהאחריות על שיעורי הבית הם שלו.תחייבו את התלמיד להגיע לפגישות עם המורה במידה והוזמנתם אליה כי הוא התלמיד  ולא אתם. מוודאים שהוא מבין ואז מסבירים לו שמעכשיו  אתם מאוד תשמחו שיראהטלביזיה/ ילך לחבר/ילך לחוג וכו'. רק שקודם יוודא שסיים את כל מטלות בית הספר. אתםסומכים עליו שיסיים הכול  ואז יוכל לקחתלעצמו דברים של כייף.

3.      שימו ברקס- בכלפעם שבה לכם להתערב, שימו ברקס . אל תשאלו אם יש שיעורים? . במקום זה , תגיד לו :עכשיו אתה בטח צריך לסיים את המטלות שלך כדי שתוכל להנות אחר כך אני בטוחה שתסתדר, בדיוק כמו שקבענו.

ההבדל בגישה מביאה לתוצאות הרצויה

‍