דמיינו לכם את חייכם כחפיסת קלפים של תמונות, מילים, סימנים. לרגע, עצמו עיניים וחושו אתחפיסת הקלפים אחוזה ביד שלכם, את עֹביה וכובדה.
אם תבחרו לשלוף בדמיונכם, באופן אקראי, קלף מתוך חפיסת הקלפים תראו אולי"רגע" אחד מתוך מצבי החיים שלכם, או אולי צבע מיוחד הצובע את ההסתכלותשלכם בחיים, או סימנים וסמלים המבטאים את הכוחות שלכם או את הקשיים שלכם.
תמונותשונות, קרעי זיכרון, עמודי תווך של חיינו ועוד הם פסיפס גדול ורחב המתארגן כל פעםבאופן שונה ומשתנה.
החפיסההשלמה של ה"קלפים" מהווה את המכלול של החיים, משקפת את מהותנו ומציגה אתהפרשנות שלנו להתהוותנו הבלתי פוסקת.
עםחפיסת הקלפים אנחנו משחקים במשחק החיים.
אנחנובוחרים את מה להציג, במה להשתמש, על מה לוותר ואיזה קלפים להוסיף לחפיסה שברשותנו.אנחנו מנהלים את המשחק בהתייחס לרצונות, צרכים, אילוצים וחוקים.
עכשיוהטו לרגע את המבט מחפיסת הקלפים המרתקת שבידכם והתבוננו בחפיסת הקלפים שהילד שלכםמחזיק.
מההן התמונות שהפעוט מחזיק בהן וכמה קלפים הוא אוחז בידיו. אין ספק שיש לו קלפיםמועטים משלכם, אולם יש לו קלפים רבים ביחס לניסיון חייו הקצר...
הואבן שנה ושלושה חודשים ומחר הוא הולך בפעם הראשונה לגן.
ישלו קלף של אימא ואולי עוד כמה קלפים של אימא (שלא יחסר או ילך לאִבּוד) וקלף שלאבא וקלף של המוצץ וקלף של טעם מתוק ומלוח וקלף של מיטה קטנה ושמיכה.
תוסיפוקלף של דובון או בובה קטנה שכל פעם שהוא אוחז בה הוא מרגיש נחמה גדולה וקלף שלמשקפי שמש גדולות ומצחיקות שכל פעם שהוא חובש אותן מלווה אותו זיכרון של צחוק גדולמכל הסובבים אותו.
קלפיםאחרים צריך להתאמץ יותר בכדי לראות. יש לו קלף חזק של דמעות והוא יודע להשתמש בוהיטב ויש לו קלף של צחוק שגם הוא "עושה" עבורו את העבודה.
ישלו קלפים של תנועות מיוחדות וקלף בצבע אדום שהוא קלף של כוח כי זה הצבע שהוא מזההבברור ויודע שהוא צודק. ואפילו כבר יש לו קלף שבו הוא מצולם - קצת מטושטש ומעומעםאבל כבר קיים שם בחפיסת הקלפים שלו.
כן,גם אם יש לו קלפים מועטים יחסית לחפיסות שלנו, המבוגרים, הוא יודע להשתמשהיטב במה שיש לו, הוא יודע לשחק בחבילת הקלפים שברשותו.
ועכשיוהוא נכנס לגן, בפעם הראשונה בחייו אל "משחק" חדש שאינו מוכר לו.
הואצריך ללמוד כיצד להשתמש בקלפים שלו באופן שונה וגם לחפש קלפים חדשים, אבל עלינולזכור שיש לו קלפים ואין הוא מגיע לגן בידיים ריקות.
ישלו אימא ואבא שערניים להתנהגויות שלו, יש לו יכולת ושליטה על חלק מהמערכותהפיסיות שלו, הוא יודע לבכות ולהראות שהוא עצוב או כועס והוא יודע להשיג תשומת לב,הוא יודע פעמים רבות להירגע לבד ובמרבית הפעמים להירגע עם עזרה, הוא מתעניין, סקרןונמשך לגירויים ולאנשים חדשים כיצור חושב וחברתי וזוהי רק רשימה חלקית.
מההם הקלפים שעדיין חסרים לו?
א. הוא לאמוכן להִיפרד והוא אינו יודע כיצד להִיפּרד.
נִיסיון חייו הקצר לא כולל התנסות בפרידה כזו. כיוון שעדיין אין לו תחושת זמן אובייקטיבית, כלפרידה זמנית יכולה להיחוות כנטישה טוטאלית. הוא נפרד הן מהדמויות ההוריות, ממשפחתווהן מן הבית הנתפס כמגונן.
הקושיבפרידה נחווה כקושי הישרדותי שיש עמו סכנת חיים וסכנה של בדידות.
ב.הוא לא יודע להתארגן בסביבה רחבה וסואנת ולהתמצא בה.
עד כה הפעוטהיה עטוף ב"עור" ביתי צמוד ומגן.
החשיפהלסביבה רחבה יותר, סואנת, אנרגטית ובעלת גירויים רבים אינה פשוטה בעבורו.
הואצריך ללמוד לסנן את הגירויים הרבים שנחווים לפעמים כ- "תוקפים" אותו מכלהכיוונים.
הואצריך ללמוד לבחור בין לאטום את עצמו לחלק מן הגירויים ולשקוע במשחק שקט ליד שולחןאו אולי להִיפתח לגירויים אחרים ולנוע לעבר הזדמנויות חדשות ללמידה.
הואצריך לכוון את עצמו ולנהל את עצמו מול כל הרעש הסביבתי – להתברג ולהשתרש בתוכו בכלבוקר מחדש. גם ברמה הפיסית הוא צריך ללמוד להטמיע בתוכו מפות חדשות של התמצאות במהשקורה, היכן הוא קורה ומתי קורה.
הקושילהתמצא נחווה כקושי הישרדותי שיש עמו סכנת הליכה לאִבּוד והקושי לווסת נחווהכתחושה קשה של בלבול והצפה.
ג.הוא לא מכיר את ה"שפה" והחוקים.
הפעוטצריך ללמוד להפנות קשב אל מערכת אחרת של קודים מוסכמים, של חוקים ונורמות, שלשימוש במילים ודרכי תקשורת חדשות ולא תמיד מובנות. קושי הישרדותי זה נחווה כסכנהשל אי יכולת להבין או להיות מובן.
בעינייאלה הם שלושת הקשיים המרכזיים בתהליך הקליטה וההסתגלות של הילד הפעוטלגן.
אולםצריך לזכור שהפעוט הוא רק חלק אחד בצד אחד של המשוואה.
החלקהשני הוא ההורה - ההורה מגיע עם חפיסת הקלפים שלו לתוך אותה ההתמודדות.
גםהוא צריך להתמודד עם התנסות בפרידה והתמצאות במצב לא מוכר. התמודדות זו אולי אינהנחוות כקושי הישרדותי כמו אצל הילד אולם דפוסים המאפיינים התמודדויות שלנוכמבוגרים עולים לקדמת הבמה.
אםאנו חווים שינויים בחיינו כמשהו מיותר ומאיים, אותו דפוס יעלה גם בנוגע להסתגלותשל הילד שלנו לגן. לכן הפרידה והקליטה של הפעוט בהחלט יכולה להוות קושירגשי, אמביוולנטי עבור ההורה.
מצדאחד ציון הדרך של הגדילה מעורר ומרגש את ההורה והוא שמח בעבור ילדו ומצד שני הואחושש; האם לילד שלי יהיה טוב בגן, האם הוא ירגיש בטוח, האם הוא יהיה שמח, זה כברלא רק בידיים שלי ומה אני יכול לעשות על מנת לעזור לו.
לעתיםהורים מרגישים מבולבלים משום שהם לא מבחינים בין חווית הפרידה לבין חווית הקליטהוההסתגלות.
אלהשתי התנסויות שונות שלא תמיד קיים ביניהן סנכרון.
ישפעוטות שמתקשים להִיפָּרד לאורך כל השנה ובכל זאת הסתגלו היטב לגן והם מבלים בובהנאה גדולה.
ישאחרים שהפרידה אינה מהווה עבורם קושי, אולם הסתגלותם לגן היא איטית ומעוכבת. כאשרהפעוט בוכה בזמן הפרידה בכי מר, אין משמעות הבכי בהכרח אי הסתגלות לגן.
עלמנת לעזור לילד בנקודות הקושי שלו חשוב להפריד בין שתי התהליכים האלה.
הצדהשני במשוואה, הגננת, חווה גם היא תהליכי הסתגלות בשבועות הראשוניים של הגן.
חשובלה "להִיקלט" בתודעתם וברגשותיהם של הילדים ושל ההורים.
כאשרהיא חווה כל בוקר תחושה של עוינות ופחד מצד הילד, היא עלולה לחוש לא בטוחה בעצמה,חרדה למקומה המקצועי ולהצלחותיה ומאוימת אישית.
כלשנה, גננות חדשות וותיקות כאחת חוות תחושות אלה של ערעור תחושת הביטחון שלהן ולעתים אף חוסר אונים נוכח אותם ילדים והורים המתקשים מאוד להיפרד או להסתגללגן.
חוויתהפרידה הקליטה וההסתגלות היא אכן מורכבת, היא כוללת התרגשות ועוררות פיסית ורגשית.
כאשרעוררות זו מווסתת בתיווכו של מבוגר, פעוטות צולחים מעברים והתחלות חדשות. הםמצליחים להתנתק מצד אחד ולהשתרש בצד השני. במידה והם אינם מצליחים לווסת את הרגשותשלהם הם חווים תחושות של בלבול, הצפה, חרדה ובדידות.
הוריםואנשי חינוך צריכים לעבור שלושה שלבים מרכזיים כדי שיוכלו לתווך בעבור הפעוט תהליךשל התמודדות עם פרידה, קליטה והסתגלות אפקטיבי ויעיל.
השלבהראשון – התבוננות חווייתית ומודעות
היכולתלווסת את תהליך הפרידה, הקליטה וההסתגלות תלויה ראשית כל במודעות של הורים וגננותלכל התהליכים שחווים כל הצדדים.
המודעותמאפשרת לנו לזהות ולהכיר בצומת חיים זו של מעבר הזמנה ללמידה משותפת - למידהשהתפתחות בצדה.
ישחשיבות רבה למודעות שלנו לכוחות שמצויים בידי הילד.
לעתיםקרובות אנו נוטים לראות את החסר בחפיסת הקלפים ולא את מה שיש. המודעות שלנו לקלפיםשעומדים לרשותו של הילד עשויה לשחרר אותנו מחלק מן הפחדים שלנו תוך שאנו מתווכיםעבורו תחושה של מסוגלות, יכולת ויסות ושליטה.
זהוהחלק הראשון והמשמעותי בתוך כל תהליך: זִהוי ומִפּוי ה"מקום" בו אניעומד, התבוננות ב"קלפים" העולים ונחווים ומתן לגיטימציה לרגשותהעולים כרגשות רלבנטיים ללא שיפוט של טוב ורע.
השלבהשני – התבוננות מפוקחת
השלבהשני כרוך בהתבוננות מפוקחת בקלפים שעלו ראשונים ובקלפים האחרים שיש לי בתוך חפיסתהקלפים האישית שלי ושל הילד שלי.
התבוננותמפוקחת מאפשרת לנו כבני אדם לבחור, לבחון אלטרנטיבות, לבדוק את אופן ההתנהלותהעכשווי שלנו ואת האפקטיביות והיעילות בהתנהגות זו. ההתבוננות המפוקחת הינה תהליךשל למידה שבו אנחנו מנתחים שכלית את המצב ואת מרכיביו, ובודקים רצונות, כוחות,צרכים ואילוצים והשפעתם זה על זה ועל היכולת שלנו ושל הפעוט לפעול בתוך המצב.
זהוהמקום להרים את הראש ולהתבונן במה שקורה מסביב. כיצד פעוטות אחרים מתמודדיםופועלים, כיצד הורים אחרים מנהלים את התהליך, מה עושה הגננת וכיצד אנו כהוריםעושים שימוש מושכל בהתבוננות הזאת סביבנו.
המטרהאינה להשוות, אלא להרחיב את הפריזמה שבה אנו מתבוננים במצב.
להתייעץ,לבקש תמיכה, וללמוד מהצלחות של הורים וילדים אחרים בגן הם תהליכים מהותיים בחינוךבכלל.
השלבהשלישי- פעולה והתמודדות
השלבהשלישי בתהליך הוא לקבל החלטות ולהשתמש בארגז הכלים הפרטי שלנו, בכלים שהוכחוכ"עובדים".
תמידכדאי גם לנסות ולהשתמש בכלים חדשים ולא מוכרים לנו מתוך כלים של אחרים שראינוולמדנו אותם בשלב הקודם.
חשובלהעיר בשלב זה, שלא מובן מאליו שלאחר הלמידה יש תהליך של יישום ופעולה.
לעתיםעודף הנחיה ולמידה מציף אותנו גם הוא ולכן חשוב להדגיש שצריך לצאת לפעולה.
תהליךהפרידה וההסתגלות הם תהליכים אקטיביים ולא פסיביים שיש לבצע אותם על מנת שיוכתרוכהצלחה.
איזהפעולות נדרשות מן ההורה וגננת ?
פרידהשל ההורים מהילד
דאגולהזכיר לילד לפני שתכנסו לגן כיצד תיפרדו זה מזה.
בימיםהראשונים הגננת תנחה אתכם לגבי השהות שלכם בגן.
השתדלולמלא את הנחיותיה ולנסות להגיע בזמן ולעזוב בזמן על פי בקשתה.
הניחובצד את לוח הזמנים האישי שלכם והתאימו את עצמכם ללו"ז של הגן לתקופה קצרה.
הדרגתיות,חזרה וקביעות הן מושגים חשובים בהקשר זה.
לאחרהימים הראשונים המיוחדים, הקפידו על שגרה. הביאו את הילד בשעה קבועה ככלשניתן.
לעולםאל תיעלמו לילד מבלי לומר שלום.
השתדלולהכניס את הפעוט לגן כשהוא לא צמוד אליכם. קשה יותר להעביר ילד מידיים לידיים וגםהגירויים המוצעים פחות מושכים את הילד כשהוא נישא על כפיים.
קצרואת הפרידה ככל שאפשר.
רגעהפרידה קשה בין אם קדמו לו חמש דקות של השתהות משותפת או עשרים דקות כאלה. קושיבפרידה אינו אומר שיש קושי בהסתגלות במהלך היום.
זכרו-בלמידה של תהליך הפרידה קיים תסכול וכעס של הפעוט. אתם אינכם יכולים למנוע אתהרגשות האלה אולם לילד שלכם יש "קלפים" להודיע לכולם אם הוא סובל או לאמרוצה ויש לו כוחות להתמודד.
השתדלובימים אלה להימנע משינויים נוספים בבית.
מכיווןש"עולמו" הפנימי של הילד רועד בתקופה זו של פרידה והסתגלות כדאי לחזק אתהקרקע היציבה מתחת לרגליו הן בעזרת חיזוק המסגרת הביתית והן בעזרת גילויי אמפתיהוהקשבה לרגשות הילד.
בתקופהזו טוב לשהות יותר בבית, להקדיש זמן להשכבה ולהשכמה מאוזנים ונעימים ולתת תוקףמחודש ללכידות המשפחתית.
קליטהשל הגננת והצוות החינוכי את הפעוט
1. ערכולכל ילד "קבלת פנים".
הדגישובאופן בולט את שמחתכם שהילד הגיע לגן, "צאו מגדרכם" גם אםההתנהגות נתפסת כמאולצת מעט.
הילדעסוק בחששות ולא תמיד הוא מצליח להיות קשוב מספיק ולכן ההתנהגות של הגננת והצוותצריכה להיות מאוד בולטת ומושכת את תשומת לבו.
שתפופעולה עם טקס הפרידה שההורים עורכים. אם אין טקס כזה עודדו את ההורים לבנות טקספרידה עם הילד.
2.צרוסדרי זמן, מקום והפעלה קבועים לשעת הבוקר.
פעוטותזקוקים לתחושת בִּטחון המושגת דרך הקביעות של סדרי המסגרת החינוכית. לאחר שהםיתמצאו היטב בגן ובסדריו, ניתן לגוון ולשנות.
דאגובימים הראשונים להיות פנויים יותר עבור ההורים והילדים בבקרים. אל תתעסקו בדבריםטכניים ובהכנות ליום.
3.דאגוליצור קשר עם הורים שלילדם קשה להִיפרד בבוקר באופן עקבי.
תמכוועזרו והפגינו ביטחון ביכולת של ההורים להיפרד מן הילד גם אם הוא מתקשהבפרידה.
4.חזקוועודדו התנהגויותהמצביעות על ויסות רגשי הן של כל ילד בנפרד והן במסגרת קבוצת הילדים במהלךהיום.
אתרוילדים שמתקשים להִיפרד ותכננו מול ילדים אלה תכניות אישיות בשיתוףהוריהם.
5.הקפידועל התבוננות בילדים בימים אלה.
חשובלתעד בימים אלה האם הילד אוכל ישן, עושה את צרכיו באופן סדיר, משחק, נענה להוראותולמגע ואינו מסתגר.
מידעזה מרגיע את ההורים ואת הגננת שהכול כשורה או מאותת על מצוקה של הילד שיש להתייחסאליה באופן מיָדי.
התבוננותבילדים בימים אלה ותיעוד התנהגותם הכללית מסייעת למנוע התבססות של דפוסים לארצויים כמו הימנעות, התבודדות, פחדים, בעיות אכילה ועיכול, בעיות שינה ועוד.
בכוחהשל הגננת והצוות החינוכי למנוע היווצרות של דפוסים כאלה ולפתח מנגנונים של פתיחותלעולם, הנאה מקשרים חדשים ומקומות חדשים והסתגלות למצבים מורכבים.
כאשרהפעוט צולח את הפרידה וההסתגלות גן באופן מספק, נוספים לחפיסת ה"קלפים"שלו קלפים רבי ערך:
דחייתסיפוקים, ויסות רגשות והרגעות עצמית, יכולת להחליף תחושת בדידות בתחושת חברות,תחושה של כוח, הנאה מקשרים חדשים ועוד.
קלפיםאלה כשהם טעונים בחוויה ובאנרגיה חיובית הם בעלי כוח לשמש אותו בחייו בפרידותנוספות ובהתחלות חדשות.
חרדת נטישה אצל ילדים
חרדתהנטישה הינה תופעה בה הילד אינו רוצה להיפרד מהוריו. הוא מקרין אותות מצוקה ברגעשמשאירים אותו בהשגחתו של אדם אחר בין אם זה הגננת או אחר
חרדתהנטישה אצל ילדים ופעוטות
מהעושים כשהילד מגיע לגן ולא רוצה להיפרד? אל דאגה יש פתרון!
חרדתהנטישה הינה תופעה בה הילד אינו רוצה להיפרד מהוריו. הוא מקרין אותות מצוקה ברגעשמשאירים אותו בהשגחתו של אדם אחר בין אם זה הגננת או כל מבוגר אחר.
חשובלהבין שחרדת הנטישה מהווה שלב טבעי ונורמלי בהתפתחותו של הילד.
למהזה קורה?
ילדים,עד גיל עשרה חודשים רואים את העולם בצורתו הבסיסית. מה שרואים-קיים ומה שלא-נעלם.
עםהזמן, הילד מבין שהאובייקט ממשיך להתקיים גם אם הוא לא יכול לראות אותו.
הבנהזו נקראת תפיסת ה"אובייקט הקבוע". לכן, עם התבגרותו ייחרט בזיכרונו "החזרה
הביתה"לאחר כל פרידה.
זיכרונותאלה הם מקור הנחמה שלו כאשר ההורה לא נמצא. כלומר, תפיסה זו עוזרת לו להבין שבסוף היום, כאשר הגן יסתיים אתם תחזרואליו.
כל זאתעוד לפני שהוא בכלל מבין מה זה זמן. לילדבוגר יותר תמיד טוב לתאר בדיוק מה יקרה בזמן שתבוא לאסוף אותו ומה תעשו אחרי זהבבית.
חרדתהנטישה היא לא דבר שלילי אלא אפילו חיונית ואף חיובית להתפתחות הילד.
ראשיתכל, היא עוזרת לילד לתקשר עם המבוגר המשגיח עליו. כשילדים בוכים מבוגרים נוטיםלנחם ולהיות קשובים יותר לרגשותיהם של הילד. כלומר, הגננת או מבוגר אחר בסביבהיגיבו לילד החש במצוקה.
ככההילדים מבינים שהשארתם אותם בידיים בטוחות והם אינם לבד.
מחקריםמראים שרוב הילדים, ובמיוחד הביישנים, יוצרים קודם כל קשר עם הגננת ורק לאחר מכןעם שאר הילדים ( זוהי בעצם חלק מההתפתחות החברתית של הילד – לדעת שלא בוכים מכל זרשפוגשים ).
חרדתהנטישה היא דרכו של הילד לומר עד כמה הוא לא רוצה להיפרד מכם וזהו סימן טוב. הואמראה על הקרבה והאהבה של הילד כלפי הוריו.
רצוילציין שגם מבוגרים חווים מצוקה דומה כאשר הם מופרדים מאהוביהם, למרות שאצלנוהתגובה אולי קצת יותר מתונה. חשבו על הפעם האחרונה בו נפרדתם לזמן ארוך מאדם אהוב.
תחושתהעצבות שמאפיינת פרידה דומה למה שילדך חש. אך, אין לו עדיין את הידיעה/ההבנה שגםתחזרו. בשבילו כמה שעות בלבד יכולות להיראות כמו נצח.
איךניתן לעזור לילד שלכם?
חשובלהבין ולקבל בראש וראשונה את העובדה שחרדת נטישה הינו דבר טבעי המהווה חלק מהתפתחותושל הילד.
לאחרמכן ניתן להיעזר בטיפים הבאים:
1.הכינו את ילדכם עוד בבית על ידי שיחה על מה הולך להיות היום, בבית בסוף היום תוכלולנהל שיחה קלה על מה היה היום בגן.
2.תכננו לבוא לגן למשך זמן קצר בלבד ועמדו בזה. המצב האידיאלי הוא הגעה לגן, חיבוקונשיקה ולעזוב את הגן.
3.אל תראו את הפחד והחששות שלכם כי הילדים הם הקולטים הטובים ביותר לרגשות של בניאדם. עליכם להראות לילד שלכם שהוא בידיים טובות ושיש לכם בטחון מלא בהתאקלמותהמלאה שלו.
4..לפעמים חפץ קטן כלשהו מהבית כגון איזה בובה, תמונה קטנה או שמיכה או כרית אישיתיכולה לעזור לילד להרגיש בטוח יותר ואת המעבר בין הבית לגן לקל יותר.
5.חשוב מאוד שהילד לא יבוא עייף או רעב. לכן שינה טובה שלאחריה ארוחת בוקר משביעהתעשה את העבודה.
6.מצד אחד חבקו את ילדכם ואמרו להם שזה בסדר להתגעגע ולהיות עצוב ושהכול יהיה בסדר.מצד שני, חשוב לא לשקוע בעצבות ולהתרכז בחוויות המהנות המצופות לו. בקשו מהגננת אתתכנית הפעילויות ושוחחו עם הילד עליהם. כל יום יהיה לו למה לצפות והפחד יתפוגג לו.
7.אם הילד בוכה בדקו שהגננת לידו ואז עזבו ( כן גם אם הוא ממשיך לבכות סמכו על הגננתשתדע להרגיעו – רוב הסיכויים שברגע שתצאו הוא יפסיק לגמרי לבכות במהרה – עליכםלהבין שחלק מהסיבה שלו לבכי היא השהות שלכם בגן ).
למהניתן לצפות?
כלילד מגיב בצורה אחרת לחרדת הנטישה וזה יכול להשתנות מיום ליום.
אצלחלק מהילדים החרדה מתעוררת רק אחרי כמה שבועות, כאשר ההתלהבות יורדת.
אצלחלק אחר מהילדים יש ירידת מתח בשעה שההורים מגיעים לאסוף אותו.
הסיבהלכך היא שהילד נזכר בהרגשה שהייתה לו שההורה עזב. חרדה יכולה להתרחש גם אחרי מחלה,חופשה או כל סיבה אחרת. התופעות הללו בדרך כלל מתפוגגות מהר.
ברגעשאתם שמים את הילד בגן עליכם לפעול על פי כללי הגן. ברוב הגנים מותר לך להישאר עםהילד מספר דקות בהתחלה ובסוף היום.
ברגעהעזיבה היו אסרטיביים, היפרדו ממנו בחיבוק או נשיקה והזכירו את העובדה שתחזרולאסוף אותו ופשוט לכו מהגן.
אלתאריכו יתר על המידה את הפרידה או תישארו עוד כמה דקות על מנת לוודא שהוא מסתדר.עליכם להאמין בילדכם שיצליח להסתדר ולהשתלב בפעילות הגן ובגננת שתוכל לעזור לו.
גם אםילדכם בוכה ומתחנן מכם שתישארו עליכם להיות חזקים ואסרטיביים להגיד שלום ולצאת (עד כמה שזה קורע לב...).
הסתכלועל זה כמעין מבחן שהילד בוחן אתכם אם תשברו הוא ילמד שזה עובד, אם תתעלמו ותתנולגננת לטפל בנושא הכול יסתדר.
אתםהקובעים, לא ילדכם! אל תתנו להתנהגות ילדכם לשלוט במצב ובטח אל תשאירו בידיו אתהבחירה אם ללכת לגן או לא. באופן כללי תמרון ההורים אינו מסייע להתפתחות הילד.
בסוףכל יום, בחזרתכם הביתה מצאו זמן לדבר על היום שעבר. שאלו אותו שאלות ספציפיותכגון: "עם איזה צעצוע שיחקת היום?", "וארגנו מפגשים אחה"צ עםילדיהם. אם תהוו בשביל הילד דמות מודל והוא ידע כיצד ליצור חברים חדשים, זה יחזקגם את הקשר ביניכם.
הכיחשוב לזכור לתת המון חום ואהבה לילד ובמקביל לשמור על האסרטיביות שלכם בסיטואציותהספציפיות שבהן החרדה באה לידי ביטוי, בסוף היום זהו תהליך טבעי שחשוב שהילד יעבורוילמד ממנו.
התפקידשלכם ושל הגננת הוא לעזור לו לעבור את התהליך בצורה חלקה וטובה.
